לא יודע למה נשברתי. אולי כי אנשים לא אוהבים שאני חופר להם (יש שותף אחד לדירה שאני יכול לחפור לו בראש עד מחר, אבל לפי השאלות שלו נראה שהוא לא באמת פנים את מה שאני אומר לו). אבל אני מרגיש שצריך לעשות את זה באיזו מסגרת. השולים צרים מידי מכדי להכיל את ההגיגים שלי, ובכלל היפנית שלי לא מספיק טובה להבעה עצמית מעבר לכמה משפטים עם רצפי היראגאנה ארוכים עד כדי בושה. אז אני אכתוב פה.
כפי שחדי העין מבין הקוראים (יהיו כאלה? ימים יגידו) שמו לב, שם הבלוג הוא "האת" כאשר הבלוג הוא הנמשל. אחרי הכל – הוא כלי חפירה.
אני הולך לשפוך פה המון: אנימה ומנגה על קצה המזלג, לימודים, אקטואליה, השקפה פוליטית ודברים אודות עצמי (בצורה ישירה פחות או יותר, פחות). כשאני אומר המון, אני לא מבטיח עדכונים שוטפים, אלא מדבר מתוך מחשבה שיש לי הרבה מה להגיד, אם רק אצליח לסדר את המחשבות בצורה שתהיה נוחה לקריאה מאוחרת או עבור קורא מזדמן.
כפי שחדי העין מבין הקוראים (יהיו כאלה? ימים יגידו) שמו לב, שם הבלוג הוא "האת" כאשר הבלוג הוא הנמשל. אחרי הכל – הוא כלי חפירה.
אני הולך לשפוך פה המון: אנימה ומנגה על קצה המזלג, לימודים, אקטואליה, השקפה פוליטית ודברים אודות עצמי (בצורה ישירה פחות או יותר, פחות). כשאני אומר המון, אני לא מבטיח עדכונים שוטפים, אלא מדבר מתוך מחשבה שיש לי הרבה מה להגיד, אם רק אצליח לסדר את המחשבות בצורה שתהיה נוחה לקריאה מאוחרת או עבור קורא מזדמן.
אז... אנימה ומנגה? בהתחשב בכך שלרוב אני די עסוק בלימודים, אין לי ממש זמן לתחביב שלי. כרגע אני מסתפק בהוצאות מנגה שבועיות מעטות וגרסאות אנימה לסדרות שאני קורא ממליא בצורת המנגה שלהם. רשימת הצפייה שלי (6 שנים או יותר בעסק) די רצינית, רק שכרגע אני לא מוסיף לה יותר מידי. אולי בעתיד.
לימודים? אל תבואו לטכניון ללמוד מדעי המחשב. או בנימה קצת יותר רצינית: אדם שרוצה לבוא ללמוד פה צריך לשקול טוב-טוב את האפשרויות (הוא בכל מקרה צריך) העיקר שידע בפני מה הוא עומד. כרגע אני לומד למבחן בכימיה, וזו ההפסקה הארוכה שלי.
פוליטיקה? אולי זה לא לעכשיו... יהיה טיפה להסביר שאני לא ימין, לא שמאל וגם לא מרכז. אני פשוט אני. משתדל להאזין ולקרוא בין השורות כדי לגבש דעה עצמאית (שמורכבת מדעות של אחרים כמובן, אני לא טוען למקוריות). התורה על רגל אחת היא "הטלת הספק כדרך להגיע אל הנאורות".
אולי אזכיר בכמה מילים את כנס הארוקון 2011 שהתקיים לאחרונה. בתור איש המודיעין שנלחם על כל פיסת מידע, איבד את קולו על קידוש התפקיד וראה רק קוספליי שהגיע לדוכן אמא"י – אני חייב לציין שזה היה כנס מוצלח. וזה ודאי מעורר את השאלה: כיצד יכולת לקבוע זאת כאשר לא באמת היית בכנס?
והתשובה הזו היא די פשוטה, אך מורכבת מכמה רכיבים:
1) הסגל והועד. עבודה על כנס היא לא עניין של מה בכך ואורכת חודשים ארוכים. בין לבין יש לנו גם ישיבות. התפקידים ורבים ומגוונים ויש לא מעט בעיות שיש להתגבר עליהן (תקציב, מיקום, פרסום, מתנדבים, לוגיסטיקה ועוד המון דברים שונים – הציצו ברשימת הסגל כדי להתרשם, היא לא סתם גדולה). כל תפקיד טומן בחובו המון עבודה לפני, בזמן ואחרי הכנס. אפילו ישיבת סיכום עוד לא הייתה.
הסגל הפעם, לפחות מהתרשמות אישית שלי, היה מצוין. גם אותם אנשים שלא היו מנוסים כלל באותה עבודת סגל עשו עבודה מציינת שאולי לא חפה מפגמים, אך ניתן היה להרגיש את אווירת העבודה שהייתה, אווירה של שאיפות גדולות, שהוגשמו ברובן.
בכנס האחרון, מלבד שינויים מבניים בתחום התכנים, נוצר שינוי מבני בדוכן אמא"י (אולי אפרסם חלק מהגדרות התפקיד – מסמך שאני כותב בין כה וכה) באופן כזה שההרשמה למועדון אמא"י (על גלגוליו) עברה באופן סופי לתפקיד נפרק כמעט לחלוטין מהמודיעין ולסגל הצטרפה ע.דוכן אמא"י מקצועית במיוחד. תודות להתנהלות ולהכנות הדוכן רשם מספר גדול במיוחד של חברים (הועד יחליט מתי לפרסם מספרים, זה לא נתון להחלטתי, עד כמה שאני מבין).
2) מלבד דרישות לוגיסטיות ומתנדבים, תפקיד ההכנה לדוכן אמא"י אמור להיות עניין פשוט מאוד: שבוע לקראת הכנס צריך ליצור קשר עם כולם ולוודא מי נכנסים לכנס ועל איזה תקן, לפיו מקבלים חותמות, תגים ותלושים.
אבל הפעם נדרשתי להוסיף עוד כמה דברים מתוקף היותי מתכנת שנמצא בסגל והעניין קרוב לליבו – ליצור דף נחיתה. העבודה הייתה בשיתוף חברי סגל נוספים כמובן – כל העיצוב היפה לא שלי בכלל. כל מה שעשיתי זה את הקובייה בחלק התחתון של הDS. אבל מה שהיה מיוחד בקובייה ההיא הוא המנוע שהיה מאחריו. הרבה עבודה הושקעה בו והמון שעות של תסכול על שדף זה יצא לפועל. עכשיו אני יכול, כביכול, לנוח על זרי הדפנה ולהתאים את הדף לדרישות החדשות של העיצוב. זה לא יקרה – כי תמיד אפשר לשפר.
3) עבודות מודיעין טובה היא בבסיסה איסוף מידע וארגונו בצורה מיטבית. הכנס היה הפעם השלישית שלי בתפקיד, ולכן הייתי למוד ניסיון (ועם ציפיות נמוכות לגבי דרישות לוח הזמנים שלי). ברגע שראיתי את המתנדבים שלי פותחים את הקלסר בחיפוש אחר מידע ומוצאים אותו – ידעתי שעבודתי בוצעה כהלכה. שוב, תמיד יש מקום לשיפור והמון מידע היה חסר. וחוץ מזה, מודיעין כנס הוא סוג של "כולבו" לכל דבר, ככה שביצעתי המון תפקידים מגוונים במהלך היום.
4) הצלחה במספרים. מלבד העובדה שנרשמו המון אנשים למועדון אמא"י והעובדה שמספר המבקרים היה דמיוני, הצלחנו להתמודד עם כמו אנשים גדולה במיוחד של מבקשי שירותים מהדוכן. אני צופה ייעול נוסף של העניין.
5) להיות במקום עם האנשים שבתחום העניין שלי, אלפים מהם. זוהי מהות הכנס בעבורי. ולמרות שלא היה לי זמן (או קול) להגיד יותר משלום שלום היה נחמד לפגוש אותם. עוד יותר נעים היה לגלות כיצד אנשי הקהילה נרתמים זה למען זה: ביקשתי עזרה בליווי מכרה שלי שהעברית לא שגורה בפיה, וגם אנגלית כמעט ולא אל הכנס. לא רק ששרשרת חברים עזרה לי להגיע לקבוצה המתאימה ביותר (שקיבלוה בזרועות פתוחות) אלא שכל שעה-שעתיים קיבלתי גם דיווח על מצבה וגם כשחזרה הביתה ידעתי בדיוק אילו הנחיות היא קיבלה ומה היו השיקולים לכך. אין מילים שיוכלו לתאר עד כמה אני אסיר תודה לאותם אנשים טובים.
והתשובה הזו היא די פשוטה, אך מורכבת מכמה רכיבים:
1) הסגל והועד. עבודה על כנס היא לא עניין של מה בכך ואורכת חודשים ארוכים. בין לבין יש לנו גם ישיבות. התפקידים ורבים ומגוונים ויש לא מעט בעיות שיש להתגבר עליהן (תקציב, מיקום, פרסום, מתנדבים, לוגיסטיקה ועוד המון דברים שונים – הציצו ברשימת הסגל כדי להתרשם, היא לא סתם גדולה). כל תפקיד טומן בחובו המון עבודה לפני, בזמן ואחרי הכנס. אפילו ישיבת סיכום עוד לא הייתה.
הסגל הפעם, לפחות מהתרשמות אישית שלי, היה מצוין. גם אותם אנשים שלא היו מנוסים כלל באותה עבודת סגל עשו עבודה מציינת שאולי לא חפה מפגמים, אך ניתן היה להרגיש את אווירת העבודה שהייתה, אווירה של שאיפות גדולות, שהוגשמו ברובן.
בכנס האחרון, מלבד שינויים מבניים בתחום התכנים, נוצר שינוי מבני בדוכן אמא"י (אולי אפרסם חלק מהגדרות התפקיד – מסמך שאני כותב בין כה וכה) באופן כזה שההרשמה למועדון אמא"י (על גלגוליו) עברה באופן סופי לתפקיד נפרק כמעט לחלוטין מהמודיעין ולסגל הצטרפה ע.דוכן אמא"י מקצועית במיוחד. תודות להתנהלות ולהכנות הדוכן רשם מספר גדול במיוחד של חברים (הועד יחליט מתי לפרסם מספרים, זה לא נתון להחלטתי, עד כמה שאני מבין).
2) מלבד דרישות לוגיסטיות ומתנדבים, תפקיד ההכנה לדוכן אמא"י אמור להיות עניין פשוט מאוד: שבוע לקראת הכנס צריך ליצור קשר עם כולם ולוודא מי נכנסים לכנס ועל איזה תקן, לפיו מקבלים חותמות, תגים ותלושים.
אבל הפעם נדרשתי להוסיף עוד כמה דברים מתוקף היותי מתכנת שנמצא בסגל והעניין קרוב לליבו – ליצור דף נחיתה. העבודה הייתה בשיתוף חברי סגל נוספים כמובן – כל העיצוב היפה לא שלי בכלל. כל מה שעשיתי זה את הקובייה בחלק התחתון של הDS. אבל מה שהיה מיוחד בקובייה ההיא הוא המנוע שהיה מאחריו. הרבה עבודה הושקעה בו והמון שעות של תסכול על שדף זה יצא לפועל. עכשיו אני יכול, כביכול, לנוח על זרי הדפנה ולהתאים את הדף לדרישות החדשות של העיצוב. זה לא יקרה – כי תמיד אפשר לשפר.
3) עבודות מודיעין טובה היא בבסיסה איסוף מידע וארגונו בצורה מיטבית. הכנס היה הפעם השלישית שלי בתפקיד, ולכן הייתי למוד ניסיון (ועם ציפיות נמוכות לגבי דרישות לוח הזמנים שלי). ברגע שראיתי את המתנדבים שלי פותחים את הקלסר בחיפוש אחר מידע ומוצאים אותו – ידעתי שעבודתי בוצעה כהלכה. שוב, תמיד יש מקום לשיפור והמון מידע היה חסר. וחוץ מזה, מודיעין כנס הוא סוג של "כולבו" לכל דבר, ככה שביצעתי המון תפקידים מגוונים במהלך היום.
4) הצלחה במספרים. מלבד העובדה שנרשמו המון אנשים למועדון אמא"י והעובדה שמספר המבקרים היה דמיוני, הצלחנו להתמודד עם כמו אנשים גדולה במיוחד של מבקשי שירותים מהדוכן. אני צופה ייעול נוסף של העניין.
5) להיות במקום עם האנשים שבתחום העניין שלי, אלפים מהם. זוהי מהות הכנס בעבורי. ולמרות שלא היה לי זמן (או קול) להגיד יותר משלום שלום היה נחמד לפגוש אותם. עוד יותר נעים היה לגלות כיצד אנשי הקהילה נרתמים זה למען זה: ביקשתי עזרה בליווי מכרה שלי שהעברית לא שגורה בפיה, וגם אנגלית כמעט ולא אל הכנס. לא רק ששרשרת חברים עזרה לי להגיע לקבוצה המתאימה ביותר (שקיבלוה בזרועות פתוחות) אלא שכל שעה-שעתיים קיבלתי גם דיווח על מצבה וגם כשחזרה הביתה ידעתי בדיוק אילו הנחיות היא קיבלה ומה היו השיקולים לכך. אין מילים שיוכלו לתאר עד כמה אני אסיר תודה לאותם אנשים טובים.
ונסיים במשל (שבמקור נכתב עוד בהתחלה), כזה שאני כותב לעצמי:
למרות שאיני פירומן, לעיתים אני מסתכל באש וחושב שיהיה נחמד לשבת לידה ולהתחמם. הלא רוב האנשים עושים זאת, מי יותר ומי פחות, ומפיקים מכך תועלת רבה. וגם אחרי שאותה אש נעלמת או כבר אינה מחממת – הם מחפשים אש אחרת. וכשאני מדבר על אש, אני לא מתכוון בהכרח לאש שהיא תוצאה של שריפת עצים, אלא אש באופן כללי. כי בעצם, גם אש שמפיקים מאשלגן מחממת לא רע בכלל.
בכל אופן, אש כזאת (מעץ) פעם סקרנה אותי. והסקרנות הובילה אותי להבנה כי יש סיבה טובה לכך שאנשים רוצים להתחמם ליד האש. אבל אותה להבה שראיתי כבתה בפתאומיות, הלכה כלעומת שבאה, ורק ערימת זרדים שרופים נותרו על הקרקע. באותו רגע, הדבר היחיד הפריע לי היה הקור שבא. באופן כללי אני מסתדר איתו – אבל כשהוא תופס אותך לא מוכן (ובלי שמיכה) זה לא נעים כלל. וזה הדבר היחיד שזכרתי מאז.
שנים תהיתי אם יכולה באמת אש באשר היא לגרום לאדם לרצות ולבוא להתחמם בה, עד כדי שלא יוכל לסרב. לא שהאש תעשה משהו כמובן, זוהי אש, רק תהיה שם. וכמובן, רציתי לדעת אם אותו קור שזכרתי הוא כל כך משתק עד שלא ניתן לעמוד בו. באשר לקור, אני זוכר אותו היטב, קור הוא קור ולכן הוא דבר ברור. ניתן להרגיש בו כל העת אם רק רוצים. אבל האש? זו שאלה שלא יכולתי לענות עליה וגם לא ממש ניסיתי לפתור תעלומה זה.
לא ניסיתי לפתור זה קצת רחוק מתיאור מציאותי, שכן חיפשתי אחרי להבות נוספות, אבל הן לא קרצו לי באותו האופן.
ואז הגיע חלום. הוא לא היה מיוחד וגם תובנה לא הייתה בו. ההכרה הגיעה רק עם היקיצה: מצאתי להבה חדשה. ואף אני השתוממתי שמדובר בלהבת עץ, שכן לא חשבתי שהן חמות באופן מיוחד או משהו כזה. אני מניח שזה לא משהו מיוחד, אלא רק יד המקרה.
טוב, אז יש לנו להבה, הגיע הזמן לחקור. ולמרות שעבר זמן לא מצאתי דבר. פשוט כלום. זוהי כנראה עוד להבה ורק יד המקרה שהיא מתקבלת אצלי באופן שונה.
למרות שאיני פירומן, לעיתים אני מסתכל באש וחושב שיהיה נחמד לשבת לידה ולהתחמם. הלא רוב האנשים עושים זאת, מי יותר ומי פחות, ומפיקים מכך תועלת רבה. וגם אחרי שאותה אש נעלמת או כבר אינה מחממת – הם מחפשים אש אחרת. וכשאני מדבר על אש, אני לא מתכוון בהכרח לאש שהיא תוצאה של שריפת עצים, אלא אש באופן כללי. כי בעצם, גם אש שמפיקים מאשלגן מחממת לא רע בכלל.
בכל אופן, אש כזאת (מעץ) פעם סקרנה אותי. והסקרנות הובילה אותי להבנה כי יש סיבה טובה לכך שאנשים רוצים להתחמם ליד האש. אבל אותה להבה שראיתי כבתה בפתאומיות, הלכה כלעומת שבאה, ורק ערימת זרדים שרופים נותרו על הקרקע. באותו רגע, הדבר היחיד הפריע לי היה הקור שבא. באופן כללי אני מסתדר איתו – אבל כשהוא תופס אותך לא מוכן (ובלי שמיכה) זה לא נעים כלל. וזה הדבר היחיד שזכרתי מאז.
שנים תהיתי אם יכולה באמת אש באשר היא לגרום לאדם לרצות ולבוא להתחמם בה, עד כדי שלא יוכל לסרב. לא שהאש תעשה משהו כמובן, זוהי אש, רק תהיה שם. וכמובן, רציתי לדעת אם אותו קור שזכרתי הוא כל כך משתק עד שלא ניתן לעמוד בו. באשר לקור, אני זוכר אותו היטב, קור הוא קור ולכן הוא דבר ברור. ניתן להרגיש בו כל העת אם רק רוצים. אבל האש? זו שאלה שלא יכולתי לענות עליה וגם לא ממש ניסיתי לפתור תעלומה זה.
לא ניסיתי לפתור זה קצת רחוק מתיאור מציאותי, שכן חיפשתי אחרי להבות נוספות, אבל הן לא קרצו לי באותו האופן.
ואז הגיע חלום. הוא לא היה מיוחד וגם תובנה לא הייתה בו. ההכרה הגיעה רק עם היקיצה: מצאתי להבה חדשה. ואף אני השתוממתי שמדובר בלהבת עץ, שכן לא חשבתי שהן חמות באופן מיוחד או משהו כזה. אני מניח שזה לא משהו מיוחד, אלא רק יד המקרה.
טוב, אז יש לנו להבה, הגיע הזמן לחקור. ולמרות שעבר זמן לא מצאתי דבר. פשוט כלום. זוהי כנראה עוד להבה ורק יד המקרה שהיא מתקבלת אצלי באופן שונה.
