אזהרה: לכותב הפוסט אין חיים.
אתחיל את דבריי בהתנצלות לחברי טבעת האנימה החדשה על האיחור המשמעותי בפרסום הפוסט. הכתיבה היא חלק מהתחביב, שסופג נגיסות נכבדות מזמנו כאשר מקבלים עבודות שלא ניתן לוודא את נכונותן או לפתור בהן בעיות אם לא מקבלים הדרכה ממוקדת בנושא (ולמה שידאגו להדריך בכלל במוסד הזה?).
לתחום האנימה והמנגה נשאבתי בקיץ של שנת 2005. אז עוד הייתי פשוט עובר מסדרה לסדרה והקהילות היחידות שהכרתי היו לשיתוף קישורים להורדה של פרקי סדרות. הלכתי לדוכנים פה ושם, אבל לא היה דבר "קהילתי" בפעולות אלה.
מאוחר יותר שמעתי על חנות מנגה ברחובות הקרובה לישוב שלי ועל כנס במרכז הפרדסנות (למען האמת, אני לא זוכר מה בא קודם). זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת ראיתי מה זאת הקהילה. אבל למרות זאת, לא באמת הכרתי אותה ואת רוב זמני ביליתי בפורום "יפן – שפה ותרבות" בתפוז. למרות שאנשי קהילה מובהקים היו פעילים שם, לא הרגשתי שייך בשום צורה לקהילה שהתהוותה.
אבל כאוטאקו הייתי זקוק לחברת אוטאקו אחרים, ועם כל ההנאה שהפקתי מלימוד יפנית והכרת תרבות יפן, שיחה על הפרקים האחרונים בצורה מלאת התלהבות או שיחה עמוקה על סדרות שנגמרו לפני שנולדתי מקבלת צורה אחרת כאשר היא נעשית פנים אל פנים.
למזלי, תקופה לא ארוכה לפני כן נפתח פורום נפלא עבור אוטאקו באזור אשדוד. שם מפגשים היו תכופים למדיי וזכיתי להכיר אנשים רבים איתם אני בקשר עד היום. עד נפילתו הפתאומית חייתי חיי קהילה מלאים שכללו כמה ניסיונות ארגון (כושלים) של שיעורי יפנית עם מורה ממצפה רמון, התחלת פרוייקט פארודיה של "מחברת המוות" והקמת מועדון במקום מוגדר (רצינו כבר אז ספריית מנגה מבוססת תרומות).
תקופת הפורום נגמרה עבורי בקיץ 2008, ובמקביל התחלתי את לימודי כעתודאי. מרגע זה כבר לא היה לי מספיק זמן פנוי להפנות לתחביב. שיעורי בית שטניים והרצאות ברורות למחצה, או לפחות ככה זה הרגיש בסמסטר הראשון, אלה "גזלו" את כל זמני. נקודת האור היחידה הייתה בדמות הקורסים "יפנית למתחילים" ו"יפנית 2" שסיפקו את הצמא לחברת אוטאקו ולנקודות זכות שהיה כיף להשיג ובציון מלא (טוב, באתי מוכן מהבית).
ובכל זאת, על כנס האביב של 2009 שלא יכולתי לוותר, אך הרגשתי שהעסק די מיצה את עצמו ושיש פחות מידי דברים שמעניינים אותי שם. הפתרון עלה בעקבות שיחה שניהלתי עם אוטאקו שהכרתי בטכניון בה עלה עניין ההתנדבות (ממלא שליש מהזמן, אוכל לצפות במחזמר וגם הכניסה חינם). ומשם העסק התגלגל, ומהכנס הבא כבר הייתי שותף לארגון.
אם אסכם את פעילותי בתחום מחוץ לכנסים, היא תתחלק ל:
- צפייה באנימה (כשלושה פרקים בשבוע, לרוב של סדרות שבועיות)וקריאת מנגה (5 כותרי שונן שבועיים + השלמת נוספים כשיש לי זמן).
- לימודי יפנית (השבוע מדובר בספר טקסטים חמוד ששאלתי מהספרייה).
- מסיבות JPARTY.
- האזנה למוזיקה יפנית.
- מועדון הקריאה החדש.
- מועדון אמא"י.
- כתיבה בבלוג.
אלו הרבה נושאים שונים, אך בפועל אני משקיע מספר שעות שבועיות בודדות לתחביב. אין המשמעות היא שוויתרתי על מה שאני אוהב לעשות. להיפך! אני שומר על אש קטנה את תחום העניין שלי למרות היותו משני בחיי.
באופן שבו חיי מתנהלים כרגע, נראה שלא יהיה שינוי רציני בנתח השעות אותן אוכל להקדיש לאנימה ומנגה, אך אני מתנחם בכך שגם זמן קצר זה יכול לספק את הצורך שלי ואין צורך לוותר עליו.
נקודה נוספת וראויה לציון היא שרוב חיי הקהילה שלי מורכבים ממפגשי סגל של ארגון הכנסים, וכך גם רוב התקשורת שלי עם אוטאקו אחרים.
