בלילה שבין חמישי לשישי התקיימה מסיבת מוזיקה יפנית בת"א, בהפקת Arama. אני נהניתי מאוד, אבל לא אתן לעובדה הזאת לקלקל לי את התירוץ להתלונן.
אתחיל מהנקודות הטובות:
ראשית, המסיבה התחילה והסתיימה בזמן. שנית, המקום, ששימש כבר מסיבות קודמות, היה מתאים ועם חניה נוחה (חינם). והכי חשוב, המוזיקה הייתה, לרוב, מצוינת.
אבל כיוון שהמסיבה הזאת וקודמותיה נשענות על המוזיקה, מן הראוי שנתייחס גם לנקודות הבעייתיות שהיו בה. המסיבה שווקה תחת הכותרת "+-*-+~J-party - Passover 2011~+-*-+ by あらま (Arama) Productions - המכה ה-11" - מסיבת מוזיקה יפנית לכבוד חג הפסח. לכן ניתן להסיק שפרט למספר מועט של שירים יהיו אך ורק יצירות יפניות מה שלא קרה, ולפי מה שהבנתי רבע(!) מהשירים היו קוריאניים. איך זה קרה?
בפעמים הראשונות שהתקיימו מסיבות מוזיקה יפנית זה היה מושלם מבחינתי. אמנם לא הכרתי את כל השירים (אולי אפילו לא את רובם) אבל הם היו בסגנון שאני אוהב ובשפה שאני מבין פחות או יותר. ממארגני מסיבות ותיקים הבנתי שהייתה דרישה להוסיף שירים ספורים בקוריאנית. בקשה לגיטימית לכל הדעות, שכן יש לנו שירי הטרלה בשבדית וכמה שירים באנגלית, אז למה לא? הבעיה היא שזה לא נגמר שם, ואף היו תלונות שלא היה מספיק מהמוזיקה הקוריאנית.
אם זה היה תלוי בי, הייתי עוצר וחושב למה הם מרשים לעצמם בכלל להתלונן על חוסר במוזיקה קוריאנית במסיבה יפנית, אבל המארגנים הסכימו להגדיל את כמות השירים הקוריאניים.
המספרים עלו ועלו ממסיבה למסיבה ואפילו הגענו למצב שבו יש לנו כמה שרי חובה (למרות חוסר החיבה שלי אליהם אני יכול לזהות שירים חוזרים). השיא היה במסיבת ה-18+ לפני מספר חודשים בה מאוד לא נהניתי מהנוכחות הקוריאנית. תלונות שלי בנושא קיבלו תגובות בסגנון "מוזיקה קוריאנית היא יותר רקידה". אפילו אם זה היה נכון, זה בכלל לא מעניין אותי. גם מוזיקה באנגלית היא רקידה ומסיבתית. אבל זאת לא סיבה למלא איתה יותר מ-20% מכלל רשימת ההשמעה.
בכלל, שיטוט קצר בניקו-ניקו דוגה יעזור לכם למצוא גרסת מסיבות גם לשירים הכי פחות קצביים.
מי שנשאר לסוף המסיבה יודע שהייתה שעה של שירים יפניים (פרט לבודדים) וזה בהחלט "רקיד". אחרת, איך תסבירו את כפות הרגליים הכואבות ב-6 בבוקר?
אם הייתי רוצה מוזיקה אמריקאית הייתי הולך למועדון אחר. אם הייתי רוצה מסיבה של מוזיקה קוריאנית הייתי דוחף להגשמת החזון שלי. גם חובבי קוריאנית הם בני אדם. גם הם יכולים להיות בעלי יוזמה. ואם אני מבין נכון, הם גם יכולים למלא מספרית מסיבה שלימה. אז לא, לא צריך להתחשב בהם בכלל. רוצים מוזיקה קוריאנית? אני מאמין שמארגני המסיבות היפניות ישמחו לעזור לכם לעמוד על הרגליים (ואני יודע שביניכם יש המון אנשים עם יוזמה - אז קחו אותה).
עוד כמה נקודות: הצמידים היו ממש לא נוחים, ואם מראש הייתי יודע שהם למטרת שתיית אלכוהול (דבר שלא הובהר) הייתי מוותר על הצמיד (בכלל, רוב האלכוהול הוא חמץ, לא?). הפופקורן לא היה במקום - גם אחרי שהרחבה נוקתה מעט היא נותרה שומנית וחלקלקה. וצריך למצוא דרך לחתוך שירים בצורה נעימה יותר. זאת הייתה התקדמות, אך עדיין יש מקום לשיפור. גם סדר השירים היה מוזר (מוזיקה מצועצעת מיד אחרי מטאל זה מוזר).
אני אסכם במה שכבר כתבתי - נהנתי וזה מה שחשוב.
אתחיל מהנקודות הטובות:
ראשית, המסיבה התחילה והסתיימה בזמן. שנית, המקום, ששימש כבר מסיבות קודמות, היה מתאים ועם חניה נוחה (חינם). והכי חשוב, המוזיקה הייתה, לרוב, מצוינת.
אבל כיוון שהמסיבה הזאת וקודמותיה נשענות על המוזיקה, מן הראוי שנתייחס גם לנקודות הבעייתיות שהיו בה. המסיבה שווקה תחת הכותרת "+-*-+~J-party - Passover 2011~+-*-+ by あらま (Arama) Productions - המכה ה-11" - מסיבת מוזיקה יפנית לכבוד חג הפסח. לכן ניתן להסיק שפרט למספר מועט של שירים יהיו אך ורק יצירות יפניות מה שלא קרה, ולפי מה שהבנתי רבע(!) מהשירים היו קוריאניים. איך זה קרה?
בפעמים הראשונות שהתקיימו מסיבות מוזיקה יפנית זה היה מושלם מבחינתי. אמנם לא הכרתי את כל השירים (אולי אפילו לא את רובם) אבל הם היו בסגנון שאני אוהב ובשפה שאני מבין פחות או יותר. ממארגני מסיבות ותיקים הבנתי שהייתה דרישה להוסיף שירים ספורים בקוריאנית. בקשה לגיטימית לכל הדעות, שכן יש לנו שירי הטרלה בשבדית וכמה שירים באנגלית, אז למה לא? הבעיה היא שזה לא נגמר שם, ואף היו תלונות שלא היה מספיק מהמוזיקה הקוריאנית.
אם זה היה תלוי בי, הייתי עוצר וחושב למה הם מרשים לעצמם בכלל להתלונן על חוסר במוזיקה קוריאנית במסיבה יפנית, אבל המארגנים הסכימו להגדיל את כמות השירים הקוריאניים.
המספרים עלו ועלו ממסיבה למסיבה ואפילו הגענו למצב שבו יש לנו כמה שרי חובה (למרות חוסר החיבה שלי אליהם אני יכול לזהות שירים חוזרים). השיא היה במסיבת ה-18+ לפני מספר חודשים בה מאוד לא נהניתי מהנוכחות הקוריאנית. תלונות שלי בנושא קיבלו תגובות בסגנון "מוזיקה קוריאנית היא יותר רקידה". אפילו אם זה היה נכון, זה בכלל לא מעניין אותי. גם מוזיקה באנגלית היא רקידה ומסיבתית. אבל זאת לא סיבה למלא איתה יותר מ-20% מכלל רשימת ההשמעה.
בכלל, שיטוט קצר בניקו-ניקו דוגה יעזור לכם למצוא גרסת מסיבות גם לשירים הכי פחות קצביים.
מי שנשאר לסוף המסיבה יודע שהייתה שעה של שירים יפניים (פרט לבודדים) וזה בהחלט "רקיד". אחרת, איך תסבירו את כפות הרגליים הכואבות ב-6 בבוקר?
אם הייתי רוצה מוזיקה אמריקאית הייתי הולך למועדון אחר. אם הייתי רוצה מסיבה של מוזיקה קוריאנית הייתי דוחף להגשמת החזון שלי. גם חובבי קוריאנית הם בני אדם. גם הם יכולים להיות בעלי יוזמה. ואם אני מבין נכון, הם גם יכולים למלא מספרית מסיבה שלימה. אז לא, לא צריך להתחשב בהם בכלל. רוצים מוזיקה קוריאנית? אני מאמין שמארגני המסיבות היפניות ישמחו לעזור לכם לעמוד על הרגליים (ואני יודע שביניכם יש המון אנשים עם יוזמה - אז קחו אותה).
עוד כמה נקודות: הצמידים היו ממש לא נוחים, ואם מראש הייתי יודע שהם למטרת שתיית אלכוהול (דבר שלא הובהר) הייתי מוותר על הצמיד (בכלל, רוב האלכוהול הוא חמץ, לא?). הפופקורן לא היה במקום - גם אחרי שהרחבה נוקתה מעט היא נותרה שומנית וחלקלקה. וצריך למצוא דרך לחתוך שירים בצורה נעימה יותר. זאת הייתה התקדמות, אך עדיין יש מקום לשיפור. גם סדר השירים היה מוזר (מוזיקה מצועצעת מיד אחרי מטאל זה מוזר).
אני אסכם במה שכבר כתבתי - נהנתי וזה מה שחשוב.
איתך עד הסוף.
השבמחק:)
השבמחק