כבר זמן מה שחשבתי על המושג הנקרא בפי כל "נאורות". הנאורות עצמה, אמורה הייתה להחליף מסורות ומחשבות של התקופות העתיקות ולהביא במקומן מחשבות רציונליות.
הכל טוב ויפה, אבל מי היא הסמכות הקובעת מהו דבר רציונלי ומה לא? התשובה המתבקשת היא שכל אדם, באמצעות שכלו יגיע למסקנות שלו בעצמו. כמובן שלא ניתן שאדם אחד (וכל אחד) יחזיק בכל הידע כאשר חיינו הם דבר סופי ולכן אנו מבססים את האמיתות שלנו למאגרי מידע ומשתדלים שיהיה ניתן לשחזר את המסקנה. ובכך יש לנו אפשרות לוודא את יסודות ההבנה שלנו, ובמקרה של "קריסה" להציל את מה שניתן.
היום אנו שומעים הרבה את הביטוי "חשוך", הפוך מן המושג "נאור". למשל, יש שיגידו שאפליה היא דבר "חשוך", דבר לא נאור. זה נעשה כיוון שאנו מרגישים ש"התקדמנו" ואנו יכולים להתקדם ולשאוף לעבר האידאלים האנושיים שהגדרנו לנו.
אבל מניין לאותם אנשים שהתקדמנו? אולי דווקא הלכנו לכיוון ההפוך והתרחקנו מאותה "אמת" שאנו כל כך חפצים בה?
אין בידי שום אמצעי לאשש או להפריך מחשבות כאלו ואחרות, כיוון שאלו הם רעיונות בלבד (ואפילו לא אוניברסליים) שיהיה קשה למצוא הסכמה עליהם בין בני האדם. אבל דרך הפעולה קיימת ואף נוחה מאוד לשימוש.
כל שצריך לעשות הוא להיות טיפה יותר צנועים ולהבין כי גם מה שביססנו ו"הוכחנו" (לא מתמטית) לעצמנו הוא בגדר מודל של המציאות כפי שאנו תופסים אותה, לפי תצפיותינו (ניסיוננו) וההיגיון שלנו שרגשות מעורבים בו. כלומר מעבר לזהירות שבה אנו צריכים לנקוט כלפי עמדה מסוימת בה אנו נוקטים, צריך להיות מודעים לכך שלאדם יש נטייה להתאים את הממצאים לתוצאת המחקר הרצויה. למשל, אני אריב עם מישהו אני מכיר כאדם חם מזג ורק "אוכיח" את הטענה שלי עצמי.
זה אולי נשמע טיפשי ומוגזם, אך כאלו אנחנו, לרוב.
הנה דוגמה פשוטה מאוד שמראה איך באמצעות דרך חשיבה זו ניתן לגשר גם על פערי אידאולוגיה (כי מחשבת-על אנו מסכימים על החוקים): בן דודי ועוד חבר קרוב שלי הם אנשים מאמינים. האמונה שלהם חזקה ובאה מבפנים. אני לא מאמין באל נכון לזמן כתיבת שורות אלה [אם כי פעם אחרונה שאמרתי את זה בקול חטפתי בשתי נקודות מאוד כואבות - אולי זה רמז...]. אך כיוון שאנו מאמינים כי האל אינו ניתן להוכחה או הפרכה יש בינינו הבנה האחד לשני.
ואם יגיע יום בו תהיה בידינו הוכחה או הפרכה לאחד הצדדים - כולנו נהיה שם.
זאת היכולת של האדם להיות צנוע כלפי דעותיו ולהאמין שישנה האפשרות שהוא טועה, ולהאמין בזה רוב הזמן.
לצורך העניין, אדם שמסתכל על חרדי ואומר שהחרדי הינו אדם חשוך כיוון שהוא חרדי חטא פעמיים:
- הוא יהיר בגלל העובדה שהוא רואה בעצמו "נאור" ומניח שהאדם השני הוא "חשוך". אותו אדם עושה הכללה כנגד אוכלוסיה שלמה.
- הוא בטוח בנאורותו שלו. וזה אבסורד.
אני ממליץ לך לאמץ את צניעות המחשבה. אם כי יכול להיות שאני טועה :P
הכל טוב ויפה, אבל מי היא הסמכות הקובעת מהו דבר רציונלי ומה לא? התשובה המתבקשת היא שכל אדם, באמצעות שכלו יגיע למסקנות שלו בעצמו. כמובן שלא ניתן שאדם אחד (וכל אחד) יחזיק בכל הידע כאשר חיינו הם דבר סופי ולכן אנו מבססים את האמיתות שלנו למאגרי מידע ומשתדלים שיהיה ניתן לשחזר את המסקנה. ובכך יש לנו אפשרות לוודא את יסודות ההבנה שלנו, ובמקרה של "קריסה" להציל את מה שניתן.
היום אנו שומעים הרבה את הביטוי "חשוך", הפוך מן המושג "נאור". למשל, יש שיגידו שאפליה היא דבר "חשוך", דבר לא נאור. זה נעשה כיוון שאנו מרגישים ש"התקדמנו" ואנו יכולים להתקדם ולשאוף לעבר האידאלים האנושיים שהגדרנו לנו.
אבל מניין לאותם אנשים שהתקדמנו? אולי דווקא הלכנו לכיוון ההפוך והתרחקנו מאותה "אמת" שאנו כל כך חפצים בה?
אין בידי שום אמצעי לאשש או להפריך מחשבות כאלו ואחרות, כיוון שאלו הם רעיונות בלבד (ואפילו לא אוניברסליים) שיהיה קשה למצוא הסכמה עליהם בין בני האדם. אבל דרך הפעולה קיימת ואף נוחה מאוד לשימוש.
כל שצריך לעשות הוא להיות טיפה יותר צנועים ולהבין כי גם מה שביססנו ו"הוכחנו" (לא מתמטית) לעצמנו הוא בגדר מודל של המציאות כפי שאנו תופסים אותה, לפי תצפיותינו (ניסיוננו) וההיגיון שלנו שרגשות מעורבים בו. כלומר מעבר לזהירות שבה אנו צריכים לנקוט כלפי עמדה מסוימת בה אנו נוקטים, צריך להיות מודעים לכך שלאדם יש נטייה להתאים את הממצאים לתוצאת המחקר הרצויה. למשל, אני אריב עם מישהו אני מכיר כאדם חם מזג ורק "אוכיח" את הטענה שלי עצמי.
זה אולי נשמע טיפשי ומוגזם, אך כאלו אנחנו, לרוב.
הנה דוגמה פשוטה מאוד שמראה איך באמצעות דרך חשיבה זו ניתן לגשר גם על פערי אידאולוגיה (כי מחשבת-על אנו מסכימים על החוקים): בן דודי ועוד חבר קרוב שלי הם אנשים מאמינים. האמונה שלהם חזקה ובאה מבפנים. אני לא מאמין באל נכון לזמן כתיבת שורות אלה [אם כי פעם אחרונה שאמרתי את זה בקול חטפתי בשתי נקודות מאוד כואבות - אולי זה רמז...]. אך כיוון שאנו מאמינים כי האל אינו ניתן להוכחה או הפרכה יש בינינו הבנה האחד לשני.
ואם יגיע יום בו תהיה בידינו הוכחה או הפרכה לאחד הצדדים - כולנו נהיה שם.
זאת היכולת של האדם להיות צנוע כלפי דעותיו ולהאמין שישנה האפשרות שהוא טועה, ולהאמין בזה רוב הזמן.
לצורך העניין, אדם שמסתכל על חרדי ואומר שהחרדי הינו אדם חשוך כיוון שהוא חרדי חטא פעמיים:
- הוא יהיר בגלל העובדה שהוא רואה בעצמו "נאור" ומניח שהאדם השני הוא "חשוך". אותו אדם עושה הכללה כנגד אוכלוסיה שלמה.
- הוא בטוח בנאורותו שלו. וזה אבסורד.
אני ממליץ לך לאמץ את צניעות המחשבה. אם כי יכול להיות שאני טועה :P
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה